פסק-דין בתיק ת"א 175727-09

בפני תובענה כספית על סך 152,935 ש"ח. סכום התביעה המקורי היה 299,635 ש"ח, אך התובעת ביקשה בפתח סיכומיה להקטין את סכום התביעה בסך של 146,700 ש"ח, שהם שווים של שני רכבים שנגנבו.

התובעת היא חברה, שעיקר עיסוקה בהשכרת רכבים פרטיים ומסחריים בישראל. הנתבעת היא חברה, שעוסקת בהתקנת מערכות שונות לרכב, ובין היתר מערכות אזעקה, איתור ומיגון.

בין הצדדים נכרת ביום 14.7.08 הסכם למכירה והתקנה של מכשירי איתור כלי רכב, מבית Neo Tech . על פי הצעת המחיר מיום 16.3.08, שאינה של הנתבעת, מדובר במערכת משוכללת ביותר, המאפשרת איתור כלי רכב בדיוק של מטרים בודדים באמצעות טכנולוגית GPS והעברת מידע ברשת GSM  ועוד.  

לטענת התובעת, כבר בשלבים הראשונים של התקנת המערכת נתגלו בה תקלות. השרת נפל ביום 27.2.09 ובסוף מרץ 2009 המערכת הושבתה לחלוטין. בין לבין הספיקו להתקין את מכשיר האיתור בכ- 300 מרכבי התובעת, מתוך צי של 500 רכבים, שהיו ברשות התובעת באותה עת.

לפיכך, לטענת התובעת, היא זכאית להשבת כל הסכומים ששולמו לנתבעת, בסך 152,935 ש"ח.

לטענת הנתבעת, מדובר במערכת ניסיונית וסוכם עם התובעת, שתשתתף ב"פיילוט" להרצת המערכת. הובהר לתובעת, ששלבי הפיתוח לא הסתיימו עדיין והמערכת אינה יציבה. תפקידה של הנתבעת בפיילוט היה למכור ולהתקין את המערכות ברכבי התובעת ואילו השירות בגין הפעלת המערכת היה במסגרת התקשרות ישירה בין התובעת לבין חב' ניאו טאץ סיסטמס בע"מ (להלן - ניאו טאץ). התובעת לקחה על עצמה את כל הסיכונים הקשורים בהשתתפות ב"פיילוט" ושילמה סכומים מזעריים ביחס למערכות אחרות המצויות בשוק.

הנתבעת מילאה את כל התחייבויותיה על פי ההסכם משהתקינה את המכשירים ואילו השירות התפעולי של המערכת היה באחריות חב' ניאו טאץ ולא באחריות הנתבעת.

דיון

השאלה העיקרית שיש לדון בה היא, האם מדובר ב"פיילוט" ובמערכת ניסיונית כטענת הנתבעת או שמדובר בעסקה "רגילה", לכל דבר ועניין, כטענת התובעת.

עיון במסמכים שהוגשו מעלה, שאין בהם כל זכר למילה "פיילוט" או "מערכת ניסיונית" או כל ביטוי דומה אחר.

בהצעת המחיר מיום 16.3.08 (נספח א' לתצהיר מנהל התובעת), שנתנה על ידי מר זיו הרשקוביץ ולא על ידי הנתבעת, לא נכתב, שמדובר במערכת ניסיונית. להיפך, נאמר שמדובר במערכת " המשלבת את מיטב הטכנולוגיות המתקדמות" המאפשרת " איתור בדיוק של מטרים בודדים" והעברת המידע מתבצעת בטכנולוגיה יעילה, " מהירה, ובעלת הכיסוי הגיאוגרפי המיטבי" ועוד.

בהסכם מיום 14.7.08 בין התובעת לבין הנתבעת (נספח ב' לתצהיר מנהל התובעת), לא נכתב שמדובר ב"פיילוט". להיפך, נכתב בהסכם, שהנתבעת מעניקה אחריות למוצריה למשך שנה וכל " דרישה לתיקון ו/או החלפה לאחר תקופת האחריות תתומחר עפ"י מחירון החברה" (סעיף 9 להסכם).

גם בסיכום הפגישה מיום 25.9.08 ( נ/2), לא נאמר דבר לעניין ה"סטטוס" של המערכת כמערכת ניסיונית. להיפך, הנתבעת מעניקה, שוב, אחריות למשך שנה מיום ההתקנה בפועל בכל רכב. עוד נכתב, שמעבר לכמות של 500 יחידות על פי ההסכם, הנתבעת " רשאית לעדכן את המחירון עפ"י שיקולה הבלעדי". (סעיף 3).

הנה כי כן, אין באף אחד מהמסמכים אינדיקציה לכך, שמדובר ב"פיילוט" או במערכת ניסיונית ולא יציבה. אלא להיפך, מדובר בהסכם ארוך טווח הצופה את פני העתיד, הן לעניין האחריות והן לעניין רכישת מערכות נוספות.       

לשון ההסכם ברורה ואין אלא לפנות לפסיקה, לפיה:

"עלינו להישמר ככל הניתן מלקרוא לתוך החוזה תניות חדשות תוך כדי התהליך הפרשני שמא נימצא כותבים עבור הצדדים חוזה חדש שהם מעולם לא כרתו ושאליו מעולם לא התכוונו" (ע"א 8239/06 אברון נ' פלדה, פורסם בנבו).

זאת ועוד, ההסכם נוסח והודפס על ידי הנתבעת (עמ' 15 לפרוטוקול) וחזקה עליה, כי אם אכן היה מדובר ב"פיילוט", היא היתה מגנה על עצמה ומציינת זאת במפורש ובמובלט בהסכם. למרבה הצער, המנהל אשר חתם על ההסכם מטעם הנתבעת לא העיד בתיק זה (עמ' 15 לפרוטוקול) ולא ניתן היה לשאול אותו מדוע לא טרח לציין זאת בהסכם. העד הנוסף מטעם הנתבעת, מר דוד בובליל, לא היה שותף למשא ומתן וחתימת ההסכם, אלא עסק בצד הטכני של ההתקנות (עמ' 12 לפרוטוקול).

מנהל התובעת הכחיש בצורה נחרצת ביותר, שנאמר לו שמדובר במערכת ניסיונית (עמ' 8 לפרוטוקול) ויש הגיון בטענה, שאין זה סביר להתקין מערכת ניסיונית ב- 271 או 500 רכבים.

הנתבעת מבססת את טענתה, שמנהל התובעת ידע שמדובר במערכת ניסיונית, בין היתר, על העובדות והנסיבות הבאות: חברות הביטוח לא אישרו את המערכת כמערכת אבטחה, מכשיר האיתור זול יותר ממכשירים מקבילים של חברות אחרות וכך גם ההתקנה זולה יותר, דמי השירות החודשיים היו במחירי עלות, דמי המנוי החודשיים זולים יותר מהמקובל בשוק וכאשר ביקשה למגן רכב יוקרתי, התובעת השתמשה במערכת איתור של "איתורן".